עם כלכלה בעייתית וחוסר ודאות לגבי הנשיא הבא, איראן מתמודדת עם מתח פוליטי ניכר, אומרת המומחית הפוליטית האיראנית פארידה פרחי. למרות שנראה כי הסנקציות משפיעות, מבקרים רבים במדינה אומרים כי "הניהול הכלכלי הכושל מצד ממשלת אחמדינג'אד וחוסר הכשירות של אלו המנהלים את הכלכלה האיראנית אשמים גם הם", היא אומרת. ישנם מספר אנשים שיכולים להתמודד להחליף את הנשיא אחמדינג'אד כאשר כהונתו תסתיים ביוני הבא, אומרת פרחי, "אבל זה בכלל לא ברור מבחינת האוריינטציה הפוליטית של המועמדים". היא אומרת שמועמדים פוטנציאליים "מהססים לבוא ברגע זה, כאשר המצב הכלכלי די לא יציב, כמו גם עם סוגיית הגרעין שתלויה באוויר".
המטבע האיראני, הריאל, ממשיך לצנוח. יש לו איבד 40 אחוז מערכו בשבוע האחרון. מה קורה בכלכלה באיראן? האם היא באמת מושפעת כל כך מהסנקציות?
הנשיא אחמדינג'אד הודה במסיבת עיתונאים כי הירידה בהכנסות הנפט, כמו גם הקושי שיש לאיראנים בהעברת המטבע שלהם, משפיעים על היכולת להזרים מטבע לשוק האיראני. בשל התחייבויות התקציב בכלכלה האיראנית, קיים חשד כי הממשלה עצמה מעורבת בפיחות המטבע האיראני על מנת לייצר מספיק ריאלים כדי לשלם את התחייבויותיה. לא ברור האם דינמיקה זו יצאה משליטה. הם ניסו לעצור אותה על ידי יצירת שוק חליפין, אך ברגע שעשו זאת, השוק הגיב בצורה תנודתית מאוד. הממשלה והבנק המרכזי הציעו שהמדינה תיתן להם כשבועיים לפני שתשוב איזושהי יציבות לשוק.
המציאות היא שהמטבע האיראני הוערך ביתר, ומשטר הסנקציות אילץ למעשה את הממשלה לבצע פיחות. הבעיה אינה בהכרח הפיחות שרצו יצואנים רבים, למשל, באיראן, אלא התנודתיות. ונצטרך פשוט לחכות ולראות האם הממשלה תוכל לנהל את זה ולהביא איזושהי יציבות לשוק הזה.
סוכנות ידיעות AP יש סיפור נאמר כי מניפסט המתלונן על הכלכלה הקשוחה של איראן הופץ בסתר בין מפעלים ובתי מלאכה, ועד כה צורפו לעצומה כ-10,000 שמות במחאה על השכר הנמוך והקשיים של אנשים לגמור את החודש, לאור האינפלציה. האם זה מצביע על כך שהכלכלה באמת סובלת כרגע?
אין ספק שהכלכלה סובלת. אין ספק שעובדי מפעלים רבים לא קיבלו שכר. זו לא רק שאלת אי-השכר, אלא גם שאלת שכרם לא עמד בקצב האינפלציה. מחאות עובדים מתקיימות ללא הרף באיראן, ואין ספק שלמשטר הסנקציות הייתה השפעה מבחינת יכולת התפקוד של הכלכלה.
הרפורמות שהונהגה על ידי הממשלה במונחים של ניסיון להיפטר מסובסידיות יצרו מצב שבו הממשלה הצליחה לשלם סובסידיות במזומן לאנשים פרטיים, אך מבחינת סוג התמיכה שהייתה אמורה לתת למפעלים כדי להתמודד עם עלויות גוברות, היא לא הצליחה לעשות זאת. לכן היו לא מעט פשיטות רגל במגזר התעשייתי וגם במגזר החקלאי, מה שהוביל לאבטלה גבוהה יותר.
האם ממשלתו של הנשיא מחמוד אחמדינג'אד אחראית?
אין ספק שלסנקציות יש השפעה על הכלכלה האיראנית. הסוגיה הנידונה באיראן, לעומת זאת, היא האם הסנקציות הן המקור היחיד לבעיות והאם ניהול הכלכלה על ידי ממשל אחמדינג'אד מהווה גם הוא בעיה. ברור שאחמדינג'אד עצמו נושא בנטל להאשים את הסנקציות בבעיות הכלכליות של איראן. אך אחרים באיראן, בין אם הם חברי פרלמנט או כלכלנים או פרשנים איראנים, טענו שוב ושוב כי לסנקציות יש השפעה, אך גם הניהול הכלכלי הכושל מצד ממשלת אחמדינג'אד וחוסר הכשירות של אלו המנהלים את הכלכלה האיראנית אשמים בכך.
כהונתו של אחמדינג'אד מסתיימת בשנה הבאה ויהיו בחירות חדשות לנשיאות. הספקולציות לגבי כך שאייטוללה אכבר האשמי רפסנג'אני שוב נמצא באור הזרקורים מרתקות אותי.
הבחירות באיראן יתקיימו ביוני 2013, וברגע זה הספציפי לא ברור כלל מי יהיו המועמדים. אך אין ספק שבהתחשב בדינמיקה שהתרחשה באיראן ובמציאות שנשיאותו של אחמדינג'אד העלתה שאלות בנוגע לניהול הכלכלה, דין וחשבון, כמו גם יחסים טובים יותר עם העולם החיצון, עלו לקדמת הבמה. אנשים כמו רפסנג'אני, הידועים באיראן בייצוג הגישה הטכנוקרטית לניהול הכלכלה וכן יחסים טובים יותר עבור איראן בחו"ל, צברו בולטות רבה יותר. אנשים החלו לשער האם הבחירות באיראן יהיו למעשה בחירות שיובילו מועמד שייצג רעיונות דומים לאלו של רפסנג'אני והאם מועמד זה יצליח.
האם רפסנג'אני באמת יתמודד על התפקיד?
אני לא בטוח אם מר רפסנג'אני עצמו יהיה מועמד בסופו של דבר. הוא בסוף שנות השבעים לחייו ואני לא בטוח שהוא יעריך את ניהול המדינה שוב. אבל משערים שמעצרה של בתו, שהורשעה בהעלבת המשטר או בהפצת זכויות אדם, ונידון לשישה חודשי עונש, והחזרת בנו, שהאישומים נגדו עדיין לא ברורים אך נמצא בכלא ונמצא תחת חקירה, הם למעשה צעדים שמטרתם לאפשר לו להתנתק מכל האישומים שהופנו נגדו ונגד ילדיו, ולאפשר לו להיות בולט הרבה יותר בביטוי דעותיו לגבי הכיוון שבו צריכה להיות המדינה. לכן, יש לראות את בולטותו באופן זה.
הקיצונים באיראן טוענים בעקביות שרפסנג'אני הוא בעיה וילדיו הם בעיה משום שהם עסקו בפעילות בלתי חוקית. נטען כי על ידי נקיטת צעדים של הרשות השופטת נגד הילדים, לרפסנג'אני תהיה כעת יד חופשית יותר בהשפעה על כיוון הכלכלה. האם זה נכון, כמובן, יתברר בחודשים הקרובים.
זה תרחיש מרתק שהצגת עכשיו. אני מניח שהבת והבן לא מוכנסים לתא עינויים בכלא אווין, ושהם מקבלים שם מגורים ראויים.
כן, כלא אוון הפך למעשה לסביבה שבה ישנם פעילים פוליטיים אחרים. יש סגני שרים לשעבר בכלא, וזו דינמיקה מעניינת כי פעם באיראן, אם היית כלוא, זה היה סוג של אות בושה. אבל בשנים האחרונות, במיוחד אחרי בחירות 2009, זה בעצם אות כבוד. בתו של רפסנג'אני אמרה במפורש, "בבקשה אל תנסו להוציא אותי", ויש דיווחים שהיא כבר עוסקת בתרגום ספר. מצבו של אחיה לא בדיוק ברור, כי הוא נמצא בתהליך חקירה. אנחנו אפילו לא יודעים מה יהיו האישומים. ולמעשה, היום דווח שעורך דינו הגיש תלונות למערכת המשפט נגד שני עיתונים על זיהוי האישומים נגדו, כי על פי החוק האיראני זה לא אמור לקרות.
לא הבנתי ששהייה בכלא יכולה להיות נכס פוליטי.
הפוליטיקה האיראנית הופכת למעניינת ביותר, ואסירים פוליטיים באיראן אינם בהכרח מנותקים לחלוטין מהתהליך הפוליטי. כמובן, אני מדבר על אסירים פוליטיים בעלי פרופיל גבוה. יש לנו, למשל, שר פנים שנמצא בכלא, ומדי פעם הוא משחרר מכתבים ביקורתיים מאוד נגד הרפובליקה האסלאמית והם מתפרסמים באתרי אינטרנט שונים באיראן.
הסוגיה המעניינת כאן היא תפקידה של הרשות השופטת, משום שהמערכת השופטת, על ידי מעצר ילדיו של אייתוללה בולט וגם מעצר יועץ בולט לנשיא המדינה, מנסה ליצור את הרושם שמדובר במערכת משפט הוגנת, משום שלמעשה היא מתייחסת לאנשים בולטים מכל תחומי החיים הפוליטיים באופן דומה. הבעיה עם גישה זו היא שהיא עדיין לא כרוכה בהליך משפטי הוגן.
מי הם המועמדים האפשריים האחרים לנשיאות איראן? האם אלו ראשי הפרלמנט?
יו"ר הפרלמנט האיראני, עלי לאריג'אני, אולי יתמודד, אבל אני אישית מטיל בכך ספק. הוזכרו שמות רבים, הבולט שבהם הוא כמובן ראש עיריית טהרן, מוחמד בקר קאליבאף. אבל יש גם את יו"ר הפרלמנט לשעבר, ע'ולם עלי חדאד-עאדל, שהוזכרו, ואת סעיד ג'לילי, המשא ומתן הגרעיני הנוכחי של איראן. ישנם אפילו כמה מועמדים המזוהים עם המחנה הרפורמיסטי, כמו סגן הנשיא הראשון לשעבר, מוחמד רזא עארף. ישנם כמה מועמדים המקורבים לאחמדינג'אד שמוזכרים.
אז יש תמונה מאוד לא ברורה לגבי מי יעלה בסופו של דבר. ברור שיהיו כמה מועמדים, אבל זה בכלל לא ברור מבחינת האוריינטציה הפוליטית של המועמדים ומספר המועמדים שיעלו מהמחנה הקיצוני, או מהמחנה האמצעי הפרגמטי או אולי אפילו מהמחנה הרפורמיסטי. שום דבר מזה לא הובהר בשלב זה. כולם מהססים לעלות ברגע הספציפי הזה, כשהמצב הכלכלי די לא יציב, וגם עם סוגיית הגרעין שתלויה באוויר. הייתי אומר שייקח עוד כמה חודשים, עד פברואר או מרץ 2013, עד שהדברים יתחילו להתבהר.
בהתחשב במצב הכלכלי ובזירה הפוליטית המעורפלת, האם יש אינדיקציה כלשהי לכך שאיראן עשויה לחפש פשרה כלשהי עם העולם החיצוני בנושא הגרעין?
אני חושב שהאיראנים כבר רמזו שהם פתוחים לפשרה, אבל יש להם שורות תחתונות מסוימות, והן כוללות קבלת העשרת אורניום באיראן. בעבר הם הציעו שהם יסכימו למגבלות וגם לבדיקות פולשניות יותר. הצד השני של המשוואה, כלומר ארצות הברית, הוא שנמצא במצב של לימבו בשלב הזה. אז כן, אני חושב שיש אפשרות לפשרה בצד האיראני. האיראנים רוצים להתקדם מעבר לזה. אבל יש להם שורות תחתונות מסוימות שהם לא יכולים להתרחק מהן. נצטרך פשוט לחכות עד אחרי הבחירות בנובמבר בארצות הברית כדי לראות אם כל הצדדים מוכנים להשתתף בתהליך שיאפשר איזשהו נתינה וקבלה.
(CFR)
