הקוראן אל כרם הוא דברו של אללה טאאלה

הדיסטיק האחד-עשר של קאסידה אמאליי נכתב כך: "הקוראן אל-כרים הוא דברו של אללהו טאאלה. זה לא יצור, כלומר משהו שנוצר לאחר מכן. זוהי תכונה של ה-Dhât-iilâhî." אחמד אסים אפנדי מסביר זאת כך: הקוראן אלכרים הוא המשמעויות שיוצאות מהמילים והצלילים. המילים והצלילים עצמם אינם הקלאם-אי-ילאהי (דברו של אללה). כמו כן, הדיבור שלנו נמצא בליבנו. המילים שלנו הן התרגום שלה לעולם המוחשיות. השלמות והעליונות של כל יצור חי טמונים בתכונת הדיבור שלו. יצור חי ללא דיבור אינו מושלם. מכיוון שגם אללהו טאאלה הוא יצור חי, עליו להיות בעל התכונה 'דיבור'. כל הנביאים והספרים השמימיים לימדו את האמונה שלאללהו טאאלה יש את התכונה 'דיבור'. המילה והצליל ששמע מוסא (משה) 'אלאיהיס-סלאם' מהעץ היו ה-Kalam-i-ilâhî. עם זאת, קולו של חאפיז, אדם שקורא או מדקלם את הקוראן אל-כרים, אינו הקלאם-אי-אילאהי. המשמעויות שהוא מייצג הן ה-Kalam-i-ilâhî. אללהו טאאלה שומע דיבור של יצורים ללא אותיות וצלילים. הוא חשף את נאומו, שהוא חסר אותיות וקול, בשפה הערבית. זה לא עשה שום שינויים בקלאם-אי-אילאהי. אדם לובש בגדים שונים ומופיע בתלבושות שונות, אך הוא עצמו אינו משתנה כלל. דיבורו של אללהו טאאלה, בניגוד לדיבורים של יצורים, אינו זקוק למילים ולצלילים. עם זאת, לשנות או לתרגם את המילים והצלילים (שבאמצעותם מתגלה נאום אללהו טא'אלא) פירושו לשנות ולטמא את הקלאם-אי-אילאהי (מילה, או דיבור אללהו טא'אלא). הקוראן אל-כרים מחויב למילים ולצלילים הללו. אללהו טאאלה עצמו הכניס את נאומו למילים ולצלילים הללו.

הקוראן אל-כרים נכתב גם ב-Lawh-il-mahfûz באותן מילים במצב שאיננו מכירים. זה לא היה יצור. (המלאך שמו) ג'בראל 'אלאיהיס-סלאם' גילה זאת לאדוננו, שליח אללה 'סאל-אללהו 'עליהי ואסלאם', לפעמים אומר את המסר ברכות באותיות וקוליות באוזנו המבורכת, (באופי טעם ונהנה, ולפיכך ידוע, רק על ידי יקירי אללהו המבורך,) ולפעמים שותל אותו בלבו בצורה של השראה כתובה אך חסרת קול. אין זה המקרה שהמשמעויות "הושפעו ללבו ללא מילים ומוחמד 'עליהיס-סלאם', אדם דובר ערבית, תרגם את הקלאם-אי-אילאה למילים ולצלילים הללו". כן, היה גם וואהי שקיבל השראה בצורה זו. כלומר, ה-Kalam-iilâhî קיבל (לפעמים) השראה ללבו המבורך והוא העביר את המשמעויות ההשראה למקומות מסוימים והשמיע אותן. התבטאויות אלו, שמשמעותיהן נוצרה בהשראת אללהו טא'אלא והמילים והצלילים באו לידי ביטוי על ידי מוחמד 'אלאיהיס-סלאם', כונו חדית'י-קודסי. אין לטעות בקוראן אל-כרים בתור (התבטאויות נבואיות הנקראות) חדית-אי-קודסי. ה-Kalam-i-lafzî, שהוא (ה-Kalam-i-ilâhî) במילים ובצלילים, זהה ל-Kalam-i-nafsî, שהוא (ה-Kalam-i-ilâhî) ללא מילים וצלילים. 'אילם (ידע) וקאלאם (דיבור, מילה) הן שתי תכונות ברורות של אללהו טאאלה. הקוראן אל-כרים אינו הידע התכונה; זה נאום התכונה.

אימאם רבאני, מוג'דיד-אי-אלף-אי-תאני, אחמד בן עבדול-אהד פארוקי 'קודסה סירוה' מספק את המידע הבא באות השמונים ותשע של הכרך השלישי של ספרו מקטובאט: "אימאם עאזאם אבו חניפה ו האימאם אבו יוסוף 'rahimahumallâhu ta'âlâ' דן בעניין אם הקוראן אל-כרים היה יצור או לא במשך שישה חודשים ביניהם, ולא הגיעו להסדר. לאחר החודש השישי, הם הגיעו לקונצנזוס ואמרו פה אחד שאדם שאמר שהקוראן אל-כרים הוא יצור יהפוך לכופר. האותיות, המילים והצלילים המייצגים את הקלאם-אי-נפסי ומבטאים את הקלאם-אי-לפזי הם בהחלט יצורים, כלומר דברים שנוצרו לאחר מכן. מכל היצורים, האותיות והמילים של הקוראן אל-כרים הם הקרובים ביותר לאללהו טאאלה ולכן הם בעלי הערך הרב ביותר. באשר לקלאם-אילפזי ולקלאם-אינפסי; הם אזאלי וקאדים (נצחיים בעתיד ו[נצחיים] בעבר)." המלומד המבורך, (כלומר אימאם רבאני), נותן מידע מפורט על סוגיה זו באותיות המאה והמאה העשרים.