"אנו רואים בקמפיין התקשורתי הזה מתקפה וייתכן שיש מאחוריו מאמץ ישראלי", אמר מקור מודיעין טורקי בטלפון אתמול. "במיוחד לאחר הכתבה בוושינגטון פוסט ב-17 באוקטובר והמעקב אחר כתבות ירושלים".
זוהי טענה נועזת והמקור התייחס לכתבה של העיתונאי הוותיק דיוויד איגנטיוס, שטען כי ארגון המודיעין הלאומי של טורקיה (MİT) מסר למודיעין האיראני את שמותיהם של 10 איראנים שהיו בקשר עם שירות המודיעין הישראלי, המוסד, בהוראת ראש ממשלת טורקיה, טאיפ ארדואן.
הכתבה התבססה על "מקורות בעלי ידע", מבלי למסור פרטים על הדליפה, תוך ציין כי ישראל ראתה בהאקאן פידאן, ראש MİT, כמי שיש לו "קשרים ידידותיים עם טהרן".
יש רקע לכל זה. איגנטיוס היה המנחה בפאנל של הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס ב-29 בינואר 2009, כאשר ארדואן ספג סערה של "דקה אחת" על כך שלא נתן הזדמנות להשיב לנשיא ישראל שמעון פרס, שהיה גם חבר פאנל. והישראלים החלו להאשים את פידאן כמעט באותו הזמן שהוא היה השרפה הטורקי במהלך המאמצים בחסות האו"ם בנוגע לתוכנית הגרעין של איראן, לפני שהפך לראש MİT.
אנקרה סבורה כי סיפור הוול סטריט ג'ורנל הוא חלק מקמפיין שהחל בכתבה בוול סטריט ג'ורנל שפורסמה ב-9 באוקטובר, בה נטען כי פידאן פועל "באופן עצמאי" בפעולות בסוריה, ומסכן את האינטרסים המערביים שם. הכתבה ציינה גם כי אי הנוחות של הממשל האמריקאי גברה במהלך ארוחת צהריים בבית הלבן ב-16 במאי שאירגן נשיא ארה"ב ברק אובמה עבור ארדואן, בנוכחות פידאן, שר החוץ הטורקי אחמט דבוטאולו, מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי ויועץ הביטחון הלאומי של אובמה, טום דנילון. הכתבה בוול סטריט ג'ורנל טענה כי פידאן היה אחראי לעמדתה הרכה של טורקיה כלפי קבוצות אופוזיציה המזוהות עם אל-קאעידה במלחמת האזרחים הסורית.
שני הסיפורים הופרכו על ידי דבוטאולו ב-17 באוקטובר. "הטענות המיוחסות להאקאן פידאן אינן נכונות וגם מהוות דוגמה לתעמולה שחורה גרועה מאוד. פידאן עושה את עבודתו", אמר.
אבל התחושות בממשלת טורקיה בנוגע ל"קמפיין" חזקות יותר מדבריו הפומביים של דבוטאולו. גורם ממשלתי אחד הצביע על עיתוי הדיווחים בתקשורת "המכוונים" נגד פידאן. הגורם אמר שהקמפיין התרחש במקביל לשיחות סוריה המתקרבות בז'נבה, שצפויות להתקיים בסוף נובמבר, ולשינוי דרמטי ביחסי איראן עם המערב תחת נשיאה החדש, חסן רוחאני.
מאז שיחת טלפון בין אובמה לרוחאני ב-27 בספטמבר במהלך שיחות העצרת הכללית של האו"ם, נפגשו הדיפלומטים הבכירים של שתי המדינות רשמית לראשונה מאז המהפכה האסלאמית ב-1979. הדיון הוביל לחידוש מהיר של המאמצים הדיפלומטיים לשיחות ישירות על תוכנית הגרעין של איראן עם מדינות ה-P5+1.
ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, לא הסתיר את אי שביעות רצונו מהפיוס, וטס מיד לוושינגטון הבירה כדי להזהיר את אובמה ב-30 בספטמבר שאיראן היא "זאב בעור כבש".
כשנשאלה על הכתבה של WP בנוגע לטענה של "חשיפת רשת הריגול הישראלית בטורקיה לאיראנים", דוברת מחלקת המדינה האמריקאית, ג'ן פסאקי, לא הגיבה אך אמרה כי ארה"ב עבדה עם הטורקים כבעלת ברית במגוון נושאים וכי הדיווח לא שינה את היחסים עם טורקיה.
מקורות באנקרה מאמינים כי מלבד הניסיון להשמיץ את טורקיה בעיני ארה"ב כמדינה הסובלת טרוריסטים כמו איראן - ובגלל "הגישה העצמאית" שלה כלפי סוריה, על רקע ניסיון לדחוק אותה לפינה במהלך אפשרי בקונגרס האמריקאי - ייתכן שלישראל הייתה מניע נוסף. ייתכן שזהו, לדברי אותם מקורות שביקשו להישאר בעילום שם, ניסיון להימנע מתשלום פיצויים עבור תשעת הטורקים שנהרגו על ידי חיילי קומנדו ישראלים ב-31 במאי 2010, על סיפון המאווי מרמרה בדרכה לשאת סיוע הומניטרי לרצועת עזה.
לאחר ההתנצלות הרשמית של נתניהו (בתיווך אובמה) ב-24 במרץ, החלו שיחות לפיצויים למשפחות הקורבנות, אם כי ללא תוצאות, שכן ישראל אינה מעוניינת לבצע את התשלומים בצורה של "פיצויים", על פי מקורות דיפלומטיים ישראליים ששוחחו עם HDN.
כמו כן, יחסיו הקרובים של ארדואן עם חמאס הם מקור נוסף לחוסר הסכמה בין השניים. במקרה, חאלד משעל, מנהיג חמאס, התקבל על ידי ארדואן במשרדו באנקרה ב-9 באוקטובר, אותו יום בו פורסם הכתבה ב-WSJ.
בנוגע לסוריה, טורקיה נוקטת צעדים זהירים יותר בנוגע לקבוצות המזוהות עם אל-קאעידה הנלחמות במלחמת האזרחים שם. מקורות מודיעין טורקיים הודו בפני HDN כי ננקטו מספר צעדים אופרטיביים ודיפלומטיים במקביל לדרישות ארה"ב, בריטניה וערב הסעודית מאז פגישתו של ארדואן עם אובמה ב-16 במאי.
דבוטאולו אמר שבשיחות טלפון שנערכו לאחר מכן ב-16 באוקטובר עם קרי ועמיתו הצרפתי לורן פביוס, טורקיה תהיה חלק מהשיחות בז'נבה (שהיו עד כה בעיקר עניין אמריקאי-רוסי) על עתידה של סוריה ומשטר בשאר אל-אסד שם.
ארדואן גינה את אל-קאעידה בסוריה במהלך נאום שנשא באיסטנבול ב-2 באוקטובר, ודבוטאולו אמר שוב ב-9 באוקטובר כי טורקיה אינה תומכת ואינה סובלת קבוצות המזוהות עם אל-קאעידה בסוריה, את חזית א-נוסרה, את המדינה האסלאמית של עיראק ושאם (דאעש) ואחרות. ייתכן שגורמים טורקיים אינם מוכנים עדיין להכיר ב"טעות טקטית", אך הצהרות אלה עשויות להיות המחיר של הערכת חסר של עלייתן של תנועות אסלאמיסטיות רדיקליות בשורות האחים המוסלמים בסוריה.
ייתכן שכצעד נוסף, מאוחר והגנתי, הודיע המטה הכללי הטורקי ב-16 באוקטובר כי ארטילריה טורקית הפגיזה עמדות דאעש ליד עיירת הגבול עזאז, שנכבשה על ידי אל-קאעידה, בתגובה לפגז שנורה משם - האירוע הראשון המראה את השינוי בעמדה הטורקית. שינוי עמדה זה עשוי לסייע לממשלת טורקיה בדיאלוג שלה עם מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK) האסורה, בחיפוש אחר פתרון פוליטי גם לבעיה הכורדית.
לא ברור האם "מזימה" ישראלית עומדת מאחורי הקמפיין הברור נגד ראש המודיעין של טורקיה, והאם היא מכוונת נגד בחירותיו של ארדואן במדיניות החוץ, במיוחד בנוגע למזרח התיכון הרחב. טורקיה סופגת ביקורת מבית ומחוצה לה על ריחוקה מהאיחוד האירופי ועל מעורבותה יתר על המידה באי-הוודאות של המזרח התיכון. גם דו"ח ההתקדמות האחרון של האיחוד האירופי, הקורא לטורקיה לטפח סטנדרטים גבוהים יותר של דמוקרטיה כדי לעמוד בקצב יוזמתה האירופית, וגם ועידת ז'נבה בנושא סוריה עשויים להוות הזדמנויות לשפר את מדיניות החוץ הטורקית.
HDN
