עברו 10 שנים מאז עלתה לשלטון מפלגת הצדק והפיתוח החדשה של טורקיה (AKP) לאחר תקופה של משבר כלכלי. המפלגה האסלאמית המרכזית פיקחה על עשור של טרנספורמציה - אך האם היא יכולה להמשיך להחזיק בשלטון?
ל-AKP יש הרבה מה לחגוג שכן היא מציינת את יום השנה ה-10 לעלייתה לשלטון. היא התפתחה מהיותה פלג רפורמיסטי של תנועת מיעוט אסלאמית למה שרבים רואים כיום כמפלגת השלטון הטבעית.
בשנת 2002 עלתה ה-AKP לשלטון ונקלעה לעימות מר עם האפוטרופוסים הממונים על עצמם של הממסד הטורקי. אחרי עשור זה הפך לממסד.
המפלגה חייבת הרבה מהצלחתה להנהגתו של רג'פ טייפ ארדואן - ראש עיריית איסטנבול לשעבר מכובד, שהאינסטינקטים הפוליטיים והרטוריקה הנלהבת שלו דיברו היישר לדאגותיהם של מהגרים עירוניים מהדור הראשון והשני. למרות שגדל במפלגת הרווחה השמרנית והאולטרה-לאומית מבחינה דתית, הוא החליט לצאת למרכז הפוליטי.
בכך הוא לווה על ידי הנשיא הנוכחי עבדאללה גול, המוח לכוחו הכריזמטי של ארדואן. יחד ב-2001 הם הקימו את AKP, שדחה את הרעיון שהוא איסלאמיסטי או אפילו "דמוקרטי אסלאמי". במקום זאת, היא הגדירה מחדש קבלה גדולה יותר של דת בחיים הציבוריים כחלק ממאבק רחב יותר להפוך את טורקיה לדמוקרטית יותר.
מר ארדואן נסע לוושינגטון כדי להצהיר על מחויבותו לנאט"ו. הוא שכנע את בריסל שהוא רציני לגבי ההצטרפות לאיחוד האירופי, והוא הרגיע את השווקים הפיננסיים שהוא להוט לפעול לפי הכללים.
ומכיוון של-AKP הייתה תמיכה מהבסיס, ההבטחות שהם הבטיחו היו אמינות.
הכישלון של עלית
ואכן, המפלגה משכה תמיכה של ליברלים טורקים רבים שראו בנכונותו של מר ארדואן לקחת על עצמו את הצבא הטורקי את התקווה הטובה ביותר להסיר את המשקל המוות של חוקת 1982 שנותרה לאחר תקופה של חוק צבאי. התקווה הייתה שמדינה ששמה את עצמה מעל הפרט תתחיל לראות את העולם הפוך.
רבים מעולם לא השתכנעו, ודחו את התפיסה שהמרת ארדואן הייתה התגלות של ניקסון בסין, והאשימו אותו במקום תמרון ציני לעקוף את האליטה החילונית האגרסיבית של טורקיה.
אולם במובנים רבים, הכישלון של אותה אליטה הוא שהעלה את ה-AKP לשלטון. לאורך שנות ה-1990, ממשלות קואליציה לא יציבות רק התעסקו ברפורמות, לא רצו או לא היו מסוגלות לטפל בחוב הציבורי הגואה. הריבית הבנקאית הייתה גבוהה, וזה היה בסדר עבור חלקם, אבל מי שלא צפה במחירים עולים בממוצע ב-70% מדי שנה.
טורקיה הייתה כמו אדם שניסר בזהירות את הענף שעליו הוא ישב, איכשהו בטוח שהוא יוכל לזנק בזמן.
רעידת האדמה שהרעידה את צפון מערב המדינה ב-1999 הייתה הזרז לקריסה. האמון ביכולתה של הממשלה להתמודד נקבר מתחת להריסות הבניינים ההרוסים, הפיתוח העירוני המעוות והשחיתות העירונית.
הפיכת החסד עבור המשמר הוותיק של טורקיה התרחשה בפברואר 2001 כאשר ויכוח בין הנשיא לקבינט שלו על שחיתות גלש לעיתונות ועורר הדבקה בשווקים.
עלייה כלכלית
הכלכלה נכנסה לנפילה חופשית. הריבית בין לילה זינקה לאלפי אחוזים רבים, הלירה ירדה בחצי, ויותר מ-20 בנקים מסחריים נפלו.
אז כאשר טורקיה הלכה לקלפיות ב-3 בנובמבר 2002, אף מפלגה שהייתה בפרלמנט הקודם לא הצליחה להשיג מושב אחד. מפלגת ה-AK שלא נבדקה הצליחה להשיג ניצחון תחת שיטת הייצוג היחסי הייחודי של טורקיה, קצת פחות משני שלישים מחברי הפרלמנט עם קצת יותר משליש מהקולות.
המפלגה לא בזבזה את ההזדמנות שלה. היא אמנם לא יכלה לתבוע קרדיט על תכנון חבילת החילוץ לשנת 2001, אבל היא הצליחה לדבוק בדיאטה של קרן המטבע הבינלאומית של צנע פיסקאלי. בשנת 2005, טורקיה השלימה לראשונה הסכם כוננות של קרן המטבע הבינלאומית (מקרה של מזל פעם 18) שאותו היא האריכה בשלוש שנים נוספות.
קיצוצים כואבים בהוצאות הציבור קוזזו על ידי החזרת האמון בשוק. הריבית ירדה, הכלכלה החלה לצמוח. עם האינפלציה בשליטה, הבנק המרכזי הצליח לקצץ שישה אפסים מהמטבע כך שלא יעלה עוד מיליון לירות לקנות כיכר לחם.
ה-AKP נבחרה מחדש יפה ב-2007 עם נתח מוגבר מהקולות הפופולריים, אם כי ברוב פרלמנטרי מופחת. זה חזר על הביצוע הזה ב-2011. מעטים מפקפקים בכך שהוא ייבחר שוב אם יהיו בחירות מחר.
ועם זאת, ייתכן שה-AKP אינו חסין לחלוטין מפני מה שמומחים מכנים "כלל 10 השנים", או לסוג של ניוון שמשפיע על ממשלות כשהן מזדקנות. יש הטוענים כי הירידה החלה ב-2007 כאשר גול עלה לנשיאות, ומר ארדואן איבד יד מרסנת בודדה.
מהפך האביב הערבי
בוודאי כשמדובר בפיתוח עירוני, ראש הממשלה נוטה לא להסתכל לפני שהוא מזנק. במערכת ריכוזית יותר ויותר הוא היה המניע של סדרה של פרויקטים גרנדיוזיים, כולל גשר הבוספורוס השלישי על פני איסטנבול, ומנהרה תת-מימית מאסיה לאירופה שתזרים תנועה לחצי האי ההיסטורי של העיר.
במקביל, הממשלה חזרה בה מתחומי מדיניות מרכזיים רבים. "פתח דמוקרטי" לפתרון הבעיה הכורדית ארוכת השנים של המדינה התברר כתיבת פנדורה שנסגרה במהירות.
ובעוד טורקיה התגאתה במדיניות חוץ עצמאית יותר מתמיד המבוססת על הבנתה העמוקה של האזור שלה, היא מצאה את עצמה לא מוכנה לטלטלות האביב הערבי. ידידות הולכת וגוברת עם סוריה - החלק המרכזי של אסטרטגיה פרגמטית של "אפס בעיות עם שכנים" - התבררה כל כך לא כל כך פרגמטית לאחר שהאלימות פרצה בסוריה בתחילת 2011.
יש בעיות לפנינו. מר ארדואן יהיה כמעט בוודאות מועמד בתחרות הנשיאותית ב-2014, שתוכרע לראשונה על ידי סקר פופולרי. עם זאת, משמעות הדבר היא לאפשר למפלגה שבה שלט במשך זמן כה רב להסתדר בעצמה. וכשהכלכלה נכנסת למעגל רזה, היא עשויה להתמודד עם ציבור בוחרים קריטי יותר.
אולם הבעיות הגדולות יותר אולי אינן החולשה של ה-AKP אלא עצם הצלחתו. במשך 10 שנים, המפלגה נאבקת בבתי משפט המתנגדים בארסיות לעצם קיומה, כמו גם בגנרלים מקשקשים. היא לקחה על עצמה את היריבים האלה וניצחה. מערכת המשפט עברה שיפוץ והצבא אולף בסדרה של משפטי קונספירציה להפיכה.
התוצאה היא שהלהט הרפורמי של המפלגה נבל.
למרות שהיא עדיין טוענת שהיא תשנה את חוקת 1982, בפועל, הממשלה נעשתה בנוח להשתמש בכמה מסמכויותיה הדרקוניות. ישנם לפי כמה חשבונות יותר מ-8,000 מתנגדים כורדים בכלא ממתינים למשפט - שימוש במקל במקום בגזר. הוועדה להגנה על עיתונאים בניו יורק העניקה לאחרונה לטורקיה את התואר המפוקפק כמדינה עם הכי הרבה עיתונאים בכלא.
ה-AKP הודיעה על הרשעתו כי היא תהיה בשלטון בשנת 2023 כדי לכבות את הנרות כאשר הרפובליקה הטורקית תחגוג את יובל המאה הראשון שלה. אם גם המדינה צריכה לחגוג, אז המפלגה חייבת לגלות מחדש את השורשים הרפורמיסטיים שלה.
*אנדרו פינקל הוא עיתונאי באיסטנבול כבר למעלה מ-20 שנה ו is מחבר הספר טורקיה: מה כולם צריכים לדעת שפורסם לאחרונה.
(חדשות ה - BBC)
