אחד המהלכים החכמים ביותר של ארה"ב ואירופה הוא שהם הפכו עם עקבים והתפתחו על משאבים של אחרים. יש להם הרפתקאות על הכספים והעלויות של אחרים. ומעניין, מלבד מלחמת העצמאות ומלחמת 1812, ארה"ב לא נלחמה אף מלחמה גדולה על אדמתה. היא נתנה ביודעין ליפנים לתקוף את פרל הארבור כדי שתהיה להם סיבה להיכנס למלחמת העולם השנייה, בדומה לאירועים שהובילו ל-9 בספטמבר.
מלחמה בטרור היא למעשה המלחמה לטרור, המלחמה למען העסקים והמלחמה לשמור על חוסר יציבות של העולם. ארה"ב טיפחה ועשתה זאת באפגניסטן ועכשיו היא עושה ברית מילה בכל העולם. המדינות המתקדמות ביותר בעולם נלחמות במלחמה זו עם הטכנולוגיות החדישות ביותר, אך לשווא. למלחמה אין עצירה והיא מתרחבת מיום ליום! האמת היא שזה לא נועד להקל על הטרור אלא להפיץ אותו. זה גם נכון באותה מידה שמי שחופר למען אחרים בוודאי נופל במוקדם או במאוחר.
למה המחבלים לא תוקפים את העסקים והתאגידים ולמה הם תוקפים רק בחללים? מדוע הם תוקפים את הכנסיות והמסגדים שהם בעיקר מגורים של עניים? פשוט, זה בגלל שהארכיטקטורות של מלחמות כאלה הן החברות החמדניות.
לפי הדיווחים, מאז ה-9 בספטמבר, ארה"ב הוציאה כ-11 טריליון דולר בלחימה במלחמתה בטרור באפגניסטן ובעיראק. ואם היא תחזיר מיד את חובות המלחמה, היא תצטרך לשלם 6 טריליון דולר נוספים כדי לשלם ריבית על החובות הללו עד 7. היא מוציאה 2053 מיליון דולר ליום כדי להילחם בדאעש מאז אוגוסט 9, ומצד שני, היא מתחמשת ומימון כל הכוחות נגד אסד גם כן. יש לה כ-2014 בסיסים צבאיים ברחבי העולם והיא מבצעת פעולות מיוחדות ביותר מ-800 מדינות. לעומת זאת, מכירות הנשק למדינות שנמצאות כעת במלחמה בדרך זו או אחרת על ידי 100 התאגידים המובילים בארה"ב ואירופה נרשמו ב-100 מיליארד דולר רק במהלך 401. האם התאגידים המרוויחים הללו יתכוונו אי פעם להפסיק את ייצור הנשק ולקדם שלום ב- מְצִיאוּת? לעולם לא. כשהם מתחמשים מאחור ונלחמים מלפנים, הסטנדרטים הכפולים הללו יחזרו כאשר אהבה מולידה אהבה ושנאה מכפילה שנאה.
מי יצר את דאעש? בין אם זה היה תוצאה של ממשל שגוי של ממשלת עיראק, ואקום שלאחר התקיפה של ארה"ב, הנסיבות החברתיות-כלכליות, הבידוד של הסונים או נקמתו של סדאם, אחת התשובות שלה היא הנהנים. ואם היא עדיין לא מובסת זה גם בזכות אותם הנהנים שהם כנראה ישראל, סעודיה, ארה"ב עצמה, חלק ממדינות אירופה (אם כי רובן למדו לקח מהפיגועים בפריז) וטורקיה. טורקיה נותרה המדינה המוסלמית המובילה, אך בתרחיש הנוכחי היא נראית על סף ביטול. עליה לבחון מחדש את מדיניות החוץ שלה. לפי הדיווחים קטאר, שהיא גם הבסיס החזק ביותר של ארה"ב באזור, גם מממנת בשפע את הנציגים באזור ומחוצה לו. הודו משקיעה באפגניסטן ומפיצה כאוס בפקיסטן וחושבת שהמדינה שלה תישאר שלווה. אין זה אלא חלום בהקיץ.
ערב הסעודית עוררה קיצוניות ברחבי העולם. היא ניסתה להחליף ממשלות. היא מימנה את השחקנים הלא-מדינתיים, הג'יהאדיסטים והקנאים. ההיבט המצער הוא שזה ערער בצורה מחרידה את כל העולם המוסלמי. מפחד ממהפכת היסמין ב-2011, היא הזרימה יותר מ-130 מיליארד דולר לכלכלתה כדי להעלות את המשכורות ולהוציא על פרויקטים להעלאה חברתית. למרות שזה עבד באופן זמני, זה הוכיח שהוא עקר בטווח הארוך מכיוון שהתסיסה גוברת. המדינה מועדת. יתרות החוץ שלה מתרוקנות מכיוון שהיא מוציאה 10 מיליארד דולר מדי חודש כדי לשלם חשבונות ופונה למוסדות בינלאומיים להלוואות. למדיניות החוץ העולמית שלה יש כישלונות בכל החזיתות. הגירעון התקציבי של השנה הנוכחית שלה הוא 130 מיליארד דולר. השנה הקרובה עוד יותר עגומה.
מצד שני, איראן, על אף שמבחינה היסטורית היא מילאה תפקיד הגנתי, כיום היא עסקה את עצמה במדינות רבות. היא תומכת בהתקוממויות שיעיות בכל רחבי הגלובוס. היא גם מעכבת את מדינות בעלות הברית שלה, במיוחד עיראק וסוריה. עיראק נלחמת בחזיתות רבות: נגד חלוקתה המוצעת לשלושה חלקים, נגד כוחות פרו-סדאם, נגד דאעש וגם נגד שאר השחקנים הלא-מדינתיים במימון אזורי, אך עתידה המיידי אינו נראה שליו. למעשה, המוסלמים הם קורבנות של הסכסוך האידיאולוגי והגיאו-פוליטי בין איראן וסעודיה.
למערב יש קסם סינתטי. אפשר לרמות את האנשים גם בימינו אבל לא כפי שהיו קודם לכן. האינטרנט והרשתות החברתיות, למרות שהן מטושטשות, הפכו לכוחם של המונים נפוצים. המערב התחמש בנשק קטלני לא רק למזרח התיכון אלא גם לשאר העולם. פצצות המצרר שעומדות לשמש נגד התימנים העניים וכלי הנשק עם דאעש, כולם מתוצרת מערבית. האם המשפיעים יסלחו לתוקפים ויאהבו את המערב? כנראה שלא. ישראל היא מעצמה גרעינית בזכות ארה"ב. זה עשוי לנקום את נקמת השואה בעולם כולו. לישראל יש חלקים שווים בתנודתיות של המזרח התיכון. למעשה, הסיוע האמריקאי לישראל מזמין את העולם למלחמה.
מתחרים לשלום בזמן מימון המלחמה כבר לא מעשיים. לא ניתן לקיים גם מלחמה וגם שלום בו זמנית. אנחנו צריכים לבחור אחד. העולם אינו אנרכיסטי בפני עצמו. ארה"ב שינתה את מדיניותה לאחר ברית המועצות של 1991. מבחינתה, רוסיה התגלתה כאיום פוטנציאלי. ארה"ב יכולה לירות ברובה על כתפי נאט"ו ויכולה גם לבחור מקל מחצי האי ערב למעט תימן וכולל ישראל. ההפלה של מטוס רוסי על ידי טורקיה מילאה את תפקידה. נפילתם של הגברים הערבים והאפריקאים בעקבות האביב הערבי ניזונה מהעולם החיצון, אם כי טופלה כמשבר פנימי.
המדיניות האמריקנית היא לא להביס את הקבוצות הקיצוניות המוסלמיות אלא לשים אותן מתחת לסוגר שלה. מה שלא יהיה, אמריקה תפסיד והעולם ידמם יותר. אם אנחנו רוצים להגיע לשלום אנחנו צריכים להפסיק את מימון המלחמות. בשבילי, שלום הוא חלום רחוק.
