הטראמפסטר ממשיך להרעיל את הרפובליקה הדמוקרטית ולשמח מספר רב של תומכים המאמינים שמקורבי המפלגה הכשילו את המחוז. ההצבעה לג'ב בוש (עד לאחרונה, היורש העצר) תהיה מרגשת כמו ביקור במרפאת הבריאות של המחוז. כך שכאשר מתפרץ למקום מועמד שמפיל את התסריט, לועג ליריביו ומסרב "להחזיר" את מה שהוא אומר, הפוליטיקה קמה לתחייה מהמתים. טראמפ מתבטא בנושאים המשפיעים על האמריקאים. וברגע זה בזמן, אין בעיה גדולה יותר על המבער הקדמי ממה שהתרחש בסן ברנרדינו, קליפורניה בשעות הבוקר של ה-2 בדצמבר. הדיון מנוהל על ידי אדם שידוע בכוח המשא ומתן שלו. הוא האיש שמוציא את כל האחרים מהמשחק שלהם.
מר טראמפ פרסם הצהרת קמפיין ביום שני, 7 בדצמבר. נכללו ממצאי סקרים אחרונים שנתנו מדד של פלח נכבד מהאוכלוסייה המוסלמית עם "שנאה גדולה כלפי אמריקאים". בהודעה לעיתונות נכתב גם בחלקו:
"בלי להסתכל על נתוני הסקרים השונים, ברור לכל אחד שהשנאה היא מעבר להבנה... מאיפה השנאה הזו ומדוע נצטרך לקבוע. עד שלא נוכל לקבוע ולהבין את הבעיה הזו ואת האיום המסוכן שהיא מציבה, המדינה שלנו לא יכולה להיות קורבנות של התקפות איומות של אנשים שמאמינים רק בג'יהאד, ואין להם שום חוש הגיון או כבוד לחיי אדם". דונלד טראמפ סוגר את הדלת בחבטה חזקה שנשמעת ברחבי העולם. לא עוד הגירה מוסלמית. מספיק זה מספיק!
יש זעם כמובן. אנחנו אמריקאים. אנו נזכרים על ידי המועמדים וראש התקשורת הממוצע שהערך העמוק ביותר שלנו הוא לחבק מהגרים. הסנטימנט הוא טוב אבל ההבנה של הצורך האנושי הבסיסי שגויה. הערך העמוק ביותר של כל אדם נתון הוא שימור עצמי. ובחיפוש הזה, האדם גם מתכופף וגם מתאמץ לאינסטינקטים הנמוכים שלו כדי להרחיק את גנבי החמצן.
מאחורי הזעם והרחוק מהקקפוניה של הסאונד יש דיונים חשובים. הדיונים האלה מתקיימים בפינות השקטות של אמריקה. הייתי חלק מאותו שבוע שעבר בזמן בוושינגטון הבירה על פני משקאות ועל פני שולחנות חדר אוכל, אמריקאים לא מוסלמים מעריכים את הנוכחות המוסלמית על אדמתנו. אנחנו לא קובעי המדיניות. אבל אנחנו משכללים את הדעות שלנו, מחמירים את עמדותינו ומשליכים בצד את גלימות החמלה שלנו. אנחנו זוכרים את האמריקאים שזינקו ממגדלי התאומים. אנו זוכרים את נידאל חסן, פייסל שחזד, טמרלן ודז'וחאר צרנייב, ומוחמד עבדולאזיז. לאחר יותר מארבע עשרה שנים שבהן ניתנה הזדמנות למוסלמים לתקן את ספינתם באמריקה, אנו מתקבלים בחדשות על סרקופג מסיבת חג המולד, באדיבות "בוני וקלייד" מוסלמי.
אנו חשים יותר ויותר אי נוחות בנוגע להגירה מוסלמית למערב. דונלד טראמפ נוגע ברגשות האנושיים העמוקים ביותר. הרגש האנושי העמוק ביותר שלנו אינו ההרגשה החמה והמטושטשת השמורה לאחר. זו התחושה השמורה לעצמנו. זה הבכי שבוקע לראשונה מריאותיו של ילד קטן. זה אותו רגש מתלונן אשר מכריז לעולם שאנו חיים. אנחנו חלק מהמין האנושי. ועכשיו, כשאנחנו כאן, אנחנו מתכוונים להישאר כמה שיותר זמן. וכך זה שאלו שתומכים בדונלד טראמפ מגדילים את השורות. הוא לא רק הבטיח לנו עתיד מזהיר עם מקומות עבודה טובים יותר. הוא הציע לנו את חיינו על מגש נחמד. המגש הזה לא כולל את החוויה המוסלמית באמריקה.
למה לא? למה לא להקשיב למילים המקוממות של המועמד הזה? יותר מדי מאיתנו ראו את מייקל וצל וילדיו מדליקים נר של תקווה. הנר הזה הודלק שלושה ימים לפני שאב זה לשישה נרצח בסן ברנרדינו, קליפורניה באקט של אלימות בלתי מובנת.
למה לא? למה לא לשקול אמריקה בלי מוסלמים? יותר מדי מאיתנו ראו את דמותם של סייד פארוק וטשפין מאליק עוברים במכס בנמל התעופה של שיקגו או'הייר ב-27 ביולי 2014. החתן נולד על אדמת ארה"ב להורים ממוצא פקיסטני. הכלה מפקיסטן הגיעה עם אשרת K-1. שניהם הגיעו דרך שדה התעופה עם כוונה קטלנית אחת. הם הגיעו לאמריקה. אבל הם באו להרוג את החפים מפשע.
"לבוא לאמריקה" מאת ניל דיימונד, מקבל משמעות חדשה לגמרי:
"יש לי חלום לקחת אותם לשם. הם באים לאמריקה. יש להם חלום שהם באו לחלוק. הם באים לאמריקה".
אנו מודעים למוסלמים המעניקים לעצמם מעמד של אמיר. לא. אתה לא יכול להיות אמיר באמריקה. אבל אתה יכול להיות קצב, אופה, יצרן פמוטים. אתה לא הבעלים של אמריקה. זה שייך לכולנו.
אנו מודעים לגבר המוסלמי בבריטניה שפיתה את הציבור לתת לו חיבוק (אחרי הטבח בפריז) רק כדי לגלות שהוא עסוק בשליחת איומי פצצה.
אנו מודעים למסגדים על אדמת ארה"ב שבהם מתקשים בני נוער מתבגרים מפני התבוללות והשתלבות בכיכר הציבורית. אנחנו נשארים מודעים לדברים האלה ברמות שונות. במרחק נסיעה ממקום המגורים שלי, אימאם שמורה לבני קהילתו "לחבוט לנוצרי" אם עובר אחד ברחוב.
ומה אפשר להגיד על טשפין מליק? בעוד בתה עדיין בועטת ברחם; לפני שאללה חשף את מה שהוסתר - מחשבותיה לא היו על עתיד מזהיר עבור ילדה. המחשבות שלה - היו על הרג אמריקאים. משימה לוחצת ידיים עם טירוף. וכאשר מעשי טירוף ממשיכים להתנהל, בעלי הגינות וטוב לב יתחילו להבדיל על סמך דפוסים מוכרים. תן לדפוס האלימות להישבר. ותנו לאמריקאים המוסלמים להיות חלק מהפתרון.
